ביקורת

כמי שעוסקת שספורט

גיליתי שאני מרבה להגיד לבקר את עצמי
"את לא מספיק מהירה כמו..."
"שוב את אחרונה"
"את לא שוחה בקצב שתכננת"
הבנתן נכון?
החלטה לא פשוטה כשעוסקים בספורט שיש בו מרכיב תחרותי...
מכירות את זה?
הרי גם אם אתן לא עוסקות בספורט כדרך חיים הביקורת יכולה להיות בת לוויה
כואבת, מקטינה ובכל זאת... כזו שאנחנו לא מחליפות... מן הרגל שאנחנו לא משנות בתוכנו.
האימונים שלי הפכו במרוצת השנים לאימונים שיש בהם גם מרכיב רוחני-פסיכולוגי ולא רק גופני (אחרי הכל אני תרפיסטית בתנועה :-) .
לכן,
החלטתי, במיוחד עכשיו, להחליף את כל המילים האלה
הפוגעות, המורידות והמכווצות במילים מעודדות ותומכות.
אז הנה אני עכשיו
מחזירה את עצמי לעצמי -
כל הכבוד לי שאני חוזרת לרוץ אחרי כחודש של הפסקה
כל הכבוד לי שאני רואה את השמש זורחת וכמה היא יפה
כל הכבוד לי שאני שוב שוחה
והים מדהים עכשיו
ואני רואה ציפור / פרח / אנשים
ואף אחד מהם אינו מובן מאליו.

אז תודה שניתנה לי הזכות לראות ולא לעבור ליד...
נסי גם את :-)

נעמי