לידת אם

אם תכנסי לחנות ספרים תוכלי למצוא אינסוף ספרים העוסקים בהריון והתפתחותו ואינסוף ספרים העוסקים בתינוק ובתקופה שאחרי הלידה, אבל כמה ספרים יעסקו בנו, האימהות?

אני אמא לשלוש בנות. אחרי כל אחת מהלידות חוויתי דיכאון אחרי לידה ואני זוכרת היטב את החוויה שמשהו כנראה מקולקל אצלי. אחרת איך זה שכל האימהות בסביבתי נראות כל-כך מאושרות?

האמת היא שגם עלי לא ראו כלום. תפקדתי מצוין. הקטנות, כל אחת בתורה, כמובן, נישאו, חובקו טופלו והונקו. תפקדתי מצוין. אלא ש... בפנים, עמוק-עמוק הרגשתי ריק גדול, אותו הראיתי בהתחלה בעיקר לאיש שלי. שמחת החיים שלי נעלמה. כל מה שבאמת רציתי היה לברוח... ולמצוא שוב את עצמי כפי שהייתי לפני... העייפות העצומה (והאינסופית), בגוף שהשתנה, חוסר האנרגיות וחוויית בית הכלא היו מהקשות שחשתי. בכיתי המון... רק שאף אחד לא ידע (היחיד שידע היה האיש שלי). לא הצלחתי לישון כשסופסוף יכולתי (מה הטעם לישון כשעוד מעט היא תתעורר???).

איך זה? איך זה שכל כך הרבה חיכיתי להן וזה מה שאני מרגישה? והתגובות של אלה שכן ספרתי להן היו מהנוראיות שהיו: "תבדקי בתוכך למה את מרגישה ככה..." (תודה, כי אין לי מספיק רגשות אשם ונחיתות), "אם תבקשי טוב - יהיה טוב" (באמת תודה כי כל מה שאני רוצה זה להכאיב לעצמי) ועוד ועוד.

רק בהדרגה, אחרי כשנה ומעלה, כשחזרתי לעצמי הבנתי שהרבה מהנשים שהיו סביבי ונראו מלאות אושר חובקות תינוק עשו כמוני - רק נראו מאושרות (מבחינה סטטיסטית מעל 10% מהנשים חוות דיכאון אחרי לידה). הבנתי גם שדיכאון אחרי לידה הוא לא עניין שבו בחרתי! דיכאון אחרי לידה הוא שילוב של שינויים הורמונליים, ניסיון החיים אותו מביאה כל יולדת יחד עם תמיכה (או יותר נכון חוסר תמיכה). למדתי שזהו נושא "סודי" עליו לא מדברים!

באותם ימים בחרתי לספר! לספר לכל מי שירצה לשמוע! בחרתי לא להתבייש!

את ההריון האחרון שלי עברתי כשאני דואגת לעצמי לתמיכה וליווי. דאגתי לטיפול רגשי, דאגתי שאחות טיפת חלב תהיה בתמונה ויחד איתה יצרנו מעגל אימהות תומך (הרבה לפני קבוצות אם לאם שקיימות היום בהרבה ישובים).

במהלך התפתחותי המקצועית למדתי טיפול דיאדי - טיפול המתמחה בליווי אימהות בדיוק בתקופה הכל-כך רגישה של הולדת אם. למדתי להסיר את תחושת האשמה מעצמי ומאימהות רבות. למדתי להפוך את המשפחה הקרובה למעגל התמיכה המרכזי וממנו אל מעגלי תמיכה נוספים.

מה חשוב בעייני?

חשוב בעייני שבן זוגך ייקח חלק בתהליך (האיש שלי למד לקצר חלק מימי העבודה שלו...)

חשוב בעייני שאם יש סבתות בתמונה או חברות הן יסייעו לך (הכנת ארוחה חמה, כוס קפה לפינוק או סיוע בקיפול כביסה).

שינה היא מצרך יקר! נסי לנוח ולא לשטוף כלים... לקפל כביסה וכד'. כל אלה יחכו.

חשוב לדעת לצאת למרכזים של אחרי לידה (כדי להיות פחות בודדה), לפגוש נשים כמוך ולהכיר

וכמובן לקבל סיוע רגשי במידת הצורך (ואם מתאים לך... אצלך בבית, כדי שלא תצטרכי להתאמץ).

ועוד דבר אחרון - כתרפיסטית בתנועה - מאוד סייע לי כל יציאה מהבית לצורכי הליכה או ספורט! נסי לצאת עם התינוק או אפילו קצת בלעדיו להליכות. הוכח מחקרית שהליכה משחררת ממתח, משחררת הורמונים המסייעים לחוש טוב, המאמץ גורם לך לנשום ולכן תומך גם הוא בחיזוק הגוף והנפש. היתרון בהליכה הוא שזהו ספורט שניתן לעשות בקלות. הוא אינו דורש התארגנות מסובכת (יותר ממה שממילא מסובך לנו...) ואפשר לעשות אותו בשעות משתנות וגמישות.

חיבוק חם. את ממש-ממש לא לבד!