מה באמת הוא מרגיש?
הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו תוהים "עם מה באמת הילד שלנו מתמודד?"
לפעמים התשובות שהם נותנים לנו איך שהוא לא מסתדרות לנו עם תחושת הבטן שלנו.
לפעמים זה גם קשור לגיל הילד - ככול שהילד שלנו צעיר יותר ככה הוא פחות מסוגל לבטא את מה שעובר עליו
(אגב מדובר גם בחוויות טובות וגם בחוויות פחות טובות).
לכן... ההצעה שלי היא לשבת לידם כשהם משחקים!
במשחק הילד מביא לביטוי את עולמו הרגשי עם פחות חששות.
במשחק הרי הכל מותר, הכל אפשרי וכמו שבחלום אין "אפשר" או "אי-אפשר" כך גם במשחק. הבובות / המכוניות / הלוחמים הם אמצעי נהדר דרכו הילד מבטא נושאים שהוא אינו מספר. המשחק חופשי מ"צריך" "נכון" "מותר" או "אסור" לכן מאוד חשוב שגם אתם ההורים, כשאתם מחליטים להיות נוכחים במשחק שלו ולקחת בו חלק, תאפשרו לו להתבטא ולהנות. נסו שלא להכניס את המציאות שלנו אל המשחק שלו נוסח: "אבל אתה יודע שמי ש'מת' לא יכול לחזור ולשחק" או "ככה זה לא אפשרי...". המקום היחיד בו אני מתערבת הוא במצב שבו כחלק מהשתתפותי במשחק הילד מכה בי (גם אם זה בטעות). במקרים כאלה בהחלט יש מקום להגיד: "לא נעים לי לשחק ככה... אשמח לשחק אתך מבלי לחטוף את הכדור בפנים שלי" (מצבים שבהחלט יכולים להתרחש).
כשאני משחקת עם ילדים אני משתדלת לשים בצד את הביקורתיות (נוסח: "למה הוא כל הזמן משחק במלחמה?") והשיפוטיות. אני נמנעת מלהציג לילד שאלות של ידע (נוסח: "איזה צבע של חולצה יש ללוחם?") אלא פשוט נמצאת! זה נשמע פשוט אבל זה לא... בטיפולים בהם מעורבים הורים אני רואה הרבה הורים הנוטים לבחון את הידע של הילד שלהם... בטיפולים כאלה אני מסייעת להורה להניח בצד את השאלות. פה הכל מותר. פה הכל אפשרי.
רוצים גם? זמן מצוין להשתיק את הנייד, לשבת על הרצפה ולהיות....
יש בכל זאת משהו שמטריד אתכם? שאלות? התייעצות? בשמחה! צרו קשר
נעמי 0528011555
